<h1>סמ"ג לאוין סימן ר"ח</h1>
<h2>דף יב:</h2>
בפרק קמא דקידושין (י"ב ב') אמרינן שכל המצער שליח בית דין יש לבית דין להכותו מכת מרדות. וגרסינן בהגוזל בתרא (ב"ק קי"ב ב') אמר רבא שליח בית דין מהימן כבי תרי לומר שלא רצה לבא לעניין שמנדין אותו אבל אין כותבין שטר שמתא (רש"י), הנקרא בתלמוד פתיחא, אלא על פי שנים, מפני שעליו ליתן שכר הסופר בטרם יקרעו השטר (תד"ה דקבעי) כשיתפייסו עמו ויש כאן הוצאת ממון.
<h2>דף ע.</h2>
וגרסינן בפרק קמא דסנהדרין (ח' א') כתיב (דברים א' ט"ז) ואצוה את שפטיכם וכתיב (שם י"ח) ואצוה אתכם, אמר רבי שמלאי אזהרה לצבור שתהא אימת דיין עליהם ואזהרה לדיין שיסבול את הצבור ועד כמה (במדבר י"א י"ב) כאשר ישא האומן את היונק. לפי שהוזהרו ישראל להיות אימת הדיין עליהם כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור לעשות מלאכה בפני שלשה כדאיתא בקידושין בפרק אחרון (ע' א') ולא לאכול ולשתות בסעודת הרשות ובכנסיות עמי הארץ ויזהר מן השחוק וקלות ראש (ע"פ רמב"ם סנהדרין פכ"ה הל' ג'—ד' ע"ש) בפני רבים.
<h2>דף פא.</h2>
אע"פ שאמרה תורה (דברים ט"ז י"ז) לא תטה משפט הרשות ביד בית דין לגדור פרץ להוראת שעה כפי הצורך, דתניא בפרק נגמר הדין (סנהדרין מ"ו א') א"ר אליעזר בן יעקב שמעתי שבית דין מכין ועונשין שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא כדי לעשות סייג לתורה ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת בימי יוונים והביאוהו לבית דין וסקלוהו לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך ושוב מעשה באחד שבא על אשתו תחת התאינה והביאוהו לבית דין והלקוהו לא מפני שראוי לכך אלא מפני שהשעה צריכה לכך, ומעשה היה ותלה שמעון בן שטח שמונים נשים באשקלון ביום אחד ולא היו שם כל דרכי הדרישה והחקירה וההתראה ולא עדות ברורה אלא הוראת שעה היתה כפי מה שראה (ע"פ רמב"ם סנהדרין פכ"ד הל' ד'). וכן אמרינן (קידושין פ"א א') שמלקין על לא טובה השמועה. ואמרינן במגילה (כ"ה ב') האי מאן דסני שומעניה שרי לבזוייה כו'.
